Guy Katriel
“לדעה השגויה כאילו הבוחר הוא אדם חושב עלולות להיות השלכות הרסניות על האסטרטגיה של קמפיין בחירות”
הנחת היסוד העומדת בבסיס “מנהיג בהזמנה” היא שבני אדם לא מקבלים החלטות בצורה רציונלית.כיוצא מזה - תהליך ההצבעה של הפרט בבחירות דמוקרטיות ברובם של המקרים, הוא תוצאה של אוסף שיקולים שכלל אינם עוסקים במדיניות או אידיאולוגיה.
ההשגה שאזרחים עלולים להצביע על בסיס זוטות אינה תובנה מפתיעה במיוחד, אך היא הכרחית בספר שמטרתו היא לתאר את אסטרטגיות השיווק הפוליטי שנגזרות ממציאות זו.
בספר מתוארים כמה שיקולים מרכזיים להם משקל בהחלטות הבוחר, להם גם מתלווה ידע מחקרי רלוונטי : תכונות ומאפייני המועמד, השתייכות דמוגרפית, אלמנטים זהותיים, הרגל ומודלים המשלבים גורמים אלו.
לאחר העיסוק במאפייני הבוחר, תהליך השיווק\ייעוץ פוליטי מתואר כתהליך המשלב - סקירה מתמדת של מדגם מצביעים רלוונטי ודעות בציבור הרחב,(תוך שימוש בכלים כמותניים) עם תהליכים אינטואטיבים של איפיון המועמד למול קהל המצביעים הפוטנציאליים שלו.
רוני שחר כותב כי לדעתו אידיאולוגיה היא תמיד גורם משני להצבעה, אך נראה שבהמשך הספר הוא מגביל מסקנה זו בעיקר למרכז הפוליטי, שכן מצביע בעל אידאולוגיה סדורה צפוי להצביע למפלגה בקצה המפה הפוליטית התואמת את השקפותיו וישנו סיכוי נמוך שניתן לשכנעו לשנות הצבעתו לקצה השני.
למרות שנהנתי והשכלתי מהספר, יש לו בליינד ספוט מאסיבי - עליית האינטרנט.
בספר מקום מרכזי למדיה המסורתית והאינטראקציה בינה לבין הבוחרים והנבחרים, 16 שנים לאחר כתיבת הספר המדיה המסורתית בשקיעה מתמשכת והדינמיקות שבהן היא שיחקה תפקיד השתנו דרמטית. עם ירידת האמון הציבורי בתקשורת ויצירת אלטרנטיבות במדיום האינטרנטי - המניעים הפסיכולוגים להצבעה שמתוארים כנראה לא השתנו, אבל הדרך בה הם באים לידי ביטוי מחייבים קריאה ביקורתית מאוד של הספר.
Suffers from poor choice of articles.
contains about 2 worthwhile reads, while the rest are biased and lacking in both scope and choice of sources.
Pass on this book and instead find Yoram Schweitzer's and Anne Speckhard's articles separately
ספר שעלול להיות דיי קשה לקריאה,מלא בשמות ופרטים שמרגישים משניים במקרה הטוב ביותר לעתים,
ובהבעות דעה גסות של המחברים בצורה שלא אופיינית לספרים העוסקים בהיסטוריה.
אך למרות זאת הספר מצליח לעניין ואף לרתק ביכולתו לחשוף בפני הקורא רבדים היסטוריים שונים והחלטות שהשפיעו על מסלול התפתחותו של העולם המערבי,בהרבה רגעי -מה היה קורה אם?- מעניינים.
ההצגה של רובד מקבלי ההחלטות - מטרת הספר המוצהרת - מעמיקה,מעניינת ותורמת לפיתוח עניין באירועים ההיסטורים השונים עליהם מדובר,אך תיאור השתלשלות האירועים הטקטית מעייפת ואף מבלבלת.
מומלץ לחובבי היסטוריה ומדעי המדינה.
7\10
פופר בונה מודל מורכב להסבר תופעת המנהיגות הכולל 3 רבדים: אופי המנהיג, אופי המונהגים , וההקשר בו מופיעה התופעה.
הוא שוזר רבדים אלה תוך שימוש בסיפור חייהם של שלושה אישים, בעלי מנהיגות כריזמטית בסדרי גדול והשפעה שונים.
צ'רלס מנסון - ברמת הקבוצה הקטנה
ג'ים ג'ונס - ברמת הקבוצה הגדולה\כת
אדולף היטלר - ברמה הלאומית
הספר פותח בהצגת סיפורי החיים של שלושה אישים אלו, ומדגים קווי דימיון בינהם וברעיונות שהיו להם לגבי תפקידם כמנהיגים.
מתוך תיאורים אלו קל לאתר דפוסים מרתקים החוזרים בין האישים, בייחוד בין מנסון וג'ונס
חולשת הספר בעודף תיאוריות פסיכודינאמיות, בעיקר בפרקים העוסקים בדמות ואופי המנהיג,
המנגנונים והדינמיקות הפסיכואנליטיות שעומדות בבסיס הניתוח גורמים לו להדמות יותר לספר הגות או פילוסופיה.
השימוש במודלים אלו לפענוח התנהגותם ורעיונותיהם של האישים השונים אמנם מצליח ליצור עניין רב, לאור האופי האומנותי כמעט שיש לעתים לאינטרפטציות פסיכואנליטיות, אך יש להטיל ספק במדעיותן.
ואף על פי כן, פופר מספק עושר רב של הסברים תיאורטים לתיאור תופעת אובדן הזהות העצמית, במיוחד בחלק העוסק בהקשר של התופעה.
הספר מצליח לשפוך אור רב על תופעת קצה מרתקת, שמעלה ספק בסוכנות שלנו כבני אדם למול אישים כריזמטיים ורבי השפעה.
מחקר מעמיק ומקצועי המעניק לקורא מידע רב על דעות בחברה הישראלית למשטר, מוסדות וקבוצות בתוכה.
קריאה מומלצת לכל מי שמחפש להעמיק את הבנתו את החברה הישראלית על רבדיה השונים ואת איכויות הדמוקרטיה הישראלית.
When analyzing the series of events that is now referred to as the “Arab Spring” or alternatively “Islamic Winter” , there is a certain leaning among writers that might bring to great disinformation among readers - that leaning is the idealization of Democracy.
Since the complex nature of the geopolitical developments among Arab nations might mislead one to believe the genuine Democratization of such countries , there is a danger in referring to these events with bias, since they are much more complicated and ultimately ,different then mare Democratization.
This assortment of essays is one of the most comprehensive and complete regarding the subject and a great buy to anyone that finds himself inquisitive to it, and yet it suffers in areas from the mentioned bias(while certain articles are clean of it) .
Although I greatly recommend it, I do so only to those who are able to examine the book critically, as to look at its faults and understand them.
I was hoping for an insightful and creative examination of male sexuality,
Instead what i read was feminist rhetoric demonizing man and their very basic urges.
The author bases many of his thoughts on theoreticians who see male sexuality as basically oppressive and harmful, as opposed to a standard of sexual health that is identified with female sexuality.
It is true that this book aims to focus on an abnormality of male sexuality, yet it projects basic motivations and expressions of the abnormal unto what may be considered as normal.
The author also sees these issues through a particulary Japanese paradigm, aspects of do not translate to a Western audience.
The book obviously lacks on an empirical ground for its claims, as it is mostly based on the author's individual thoughts and experiences.
כל אחד מ23 הפרקים עוסק באירוע אחר, ועל כל אחד מהם אפשר לדון הרבה, אז אנסה לתמצת למוטיבים מרכזיים:
1. .כשצריך להכריע אם זה פולישוק או בית הקלפים, זה פולישוק -
הספר מתאר את הדינמיקה הממשלתית ככזו המתנהלת בעיקר על בסיס מלחמות אגו, קרבות על קרדיט, עימותים בין משרדיים על אחריות, תקציבים ויוקרה וטינות אישיות שיכולות להישמר שנים עד שמוצאות הזדמנות לבוא אל הפועל.
החוויה הממשלתית במובן זה היא אכן קומית, קוראים אידאליסטים על יתר המידה עלולים למצוא אותה כטראגית (אם נשאר במדינת ישראל אדם אידאליסטי בנוגע לעבודת הממשלה).
2.כשזה כן בית הקלפים, זה יותר בית השש-בש -
כשהספר אינו דן בפוליטיקה הפנימית בישראל, הוא חושף בפני הקורא איך ההתנהלות הבין-אישית ברמה הדיפלומטית יכולה להביא לתוצאות בעיצוב יחסי החוץ של ישראל. כאן הסיטואציות המתוארות מכילות יחסי תן-וקח שמרגישים פחות כאוטיים, אבל עדיין מתובלים באסרטיביות וחוצפה ישראלית, שעל בסיס תיאורו של שטייניץ, עוזרים לקדם את האינטרסים הישראלים בזירה הבינלאומית.
3.הדיאליקטיקה של להיות יובל שטייניץ -
שטייניץ מציג את עצמו בתחילת הקריירה הפוליטית שלו כעוף מוזר במערכת הפוליטית הישראלית, דוקטור לפילוספיה השם דגש על ספקנות והיסק לוגי אל מול בלילה של אמוציות וקידום עצמי חסר בושה.
אך לאחר הקריאה ניתן לראות שגם שטייניץ ניחן בכמה תכונות שיכלו אולי להסביר את נסיקתו היחסית בפוליטיקה הישראלית - מעל כולן עומד המנהג שלו לקחת הרבה קרדיט לעצמו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, אך גם נטייה מסויימת לאסרטיביות אמוציונלית שעזרה לו במספר סיטואציות פוליטיות המתוארות בספר.
בנוסף, יכולה להשתמע מהספר גם מידה של לויאליות ל”פטרון” הפוליטי שלו, בנימין נתניהו.
ניתן רק לשער האם תכונות אלו הן תולדה של הקריירה הפוליטית שלו, או שמא קדמו לה.
נהנתי מאוד מהספר, אם אתם עדיין לא בטוחים אם שווה את זמנכם - ממליץ להקשיב לפרק בגיקונומי בו רואיין שטייניץ על הספר, אם תהנו מהפרק הסבירות גבוהה שתהנו גם מהספר:
https://geekonomy.net/2025/03/18/geekonomy1017_yuval/
One of Abercrombie's great strengths as a writer is his ability to portray the tragedy that results from violence.
I always found this aspect of his writing to be particularly impactful, but recently a father, now I find this aspect is so much more visceral to me.
The individual small stories that portray loss & pain, enmity, disappointment, and their consequences - remained with me throughout the day as I read “A Little Hatred”
This book at the very least, and probably some more of Abercrombie's, exemplifies grimdark fantasy as a genre highly capable of conveying the tragedy of existence & its all to frequent end.
This book explicitly discusses the personal story of J.D. Vance's life, but from a slightly more analytical angle—there's a significant and repeated focus on the behaviors, approaches, and circumstances that lead to and, more so, maintain poverty in white America.
Although mostly an anecdotal account (some research is mentioned), this remains a worthwhile and enjoyable read for anyone who might be interested in understanding soci0-political issues trending in the US or just some thought-provoking insights and experiences that might distinguish lower, and mid-to-upper classes in the western world today
At its best, it inspires curiosity about the world in which it exist and is wonderfully imaginative, but at most times “The Slow Regard of Silent Things” is an odd, uninteresting exercise in creative writing, that simply could not interest me as a reader and a Rothfuss fan.
