הקומדיה הממשלתית

כל אחד מ23 הפרקים עוסק באירוע אחר, ועל כל אחד מהם אפשר לדון הרבה, אז אנסה לתמצת למוטיבים מרכזיים:

1. .כשצריך להכריע אם זה פולישוק או בית הקלפים, זה פולישוק -
הספר מתאר את הדינמיקה הממשלתית ככזו המתנהלת בעיקר על בסיס מלחמות אגו, קרבות על קרדיט, עימותים בין משרדיים על אחריות, תקציבים ויוקרה וטינות אישיות שיכולות להישמר שנים עד שמוצאות הזדמנות לבוא אל הפועל.
החוויה הממשלתית במובן זה היא אכן קומית, קוראים אידאליסטים על יתר המידה עלולים למצוא אותה כטראגית (אם נשאר במדינת ישראל אדם אידאליסטי בנוגע לעבודת הממשלה).

2.כשזה כן בית הקלפים, זה יותר בית השש-בש -
כשהספר אינו דן בפוליטיקה הפנימית בישראל, הוא חושף בפני הקורא איך ההתנהלות הבין-אישית ברמה הדיפלומטית יכולה להביא לתוצאות בעיצוב יחסי החוץ של ישראל. כאן הסיטואציות המתוארות מכילות יחסי תן-וקח שמרגישים פחות כאוטיים, אבל עדיין מתובלים באסרטיביות וחוצפה ישראלית, שעל בסיס תיאורו של שטייניץ, עוזרים לקדם את האינטרסים הישראלים בזירה הבינלאומית.

3.הדיאליקטיקה של להיות יובל שטייניץ -
שטייניץ מציג את עצמו בתחילת הקריירה הפוליטית שלו כעוף מוזר במערכת הפוליטית הישראלית, דוקטור לפילוספיה השם דגש על ספקנות והיסק לוגי אל מול בלילה של אמוציות וקידום עצמי חסר בושה.
אך לאחר הקריאה ניתן לראות שגם שטייניץ ניחן בכמה תכונות שיכלו אולי להסביר את נסיקתו היחסית בפוליטיקה הישראלית - מעל כולן עומד המנהג שלו לקחת הרבה קרדיט לעצמו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, אך גם נטייה מסויימת לאסרטיביות אמוציונלית שעזרה לו במספר סיטואציות פוליטיות המתוארות בספר.
בנוסף, יכולה להשתמע מהספר גם מידה של לויאליות ל”פטרון” הפוליטי שלו, בנימין נתניהו.
ניתן רק לשער האם תכונות אלו הן תולדה של הקריירה הפוליטית שלו, או שמא קדמו לה.


נהנתי מאוד מהספר, אם אתם עדיין לא בטוחים אם שווה את זמנכם - ממליץ להקשיב לפרק בגיקונומי בו רואיין שטייניץ על הספר, אם תהנו מהפרק הסבירות גבוהה שתהנו גם מהספר:
https://geekonomy.net/2025/03/18/geekonomy1017_yuval/