ספר מקסים, כמעט נטול פרופגנדה סובייטית בשונה מהכרך הראשון.

ישנה פסקה אחת מצמררת במיוחד , בה מתארת הסופרת את 6 דודיה ,אחי אביה ,היושבים סביב שולחן סדר פסח יחד עם סבה ,סבתה והוריה, ואז מציינת כי 40 שנה אחרי, רק היא נותרה בחיים מכל יושבי השולחן - זה וזה הלכו בשואה, זה וזה במצור הנאצים על לנינגדר , וכן הלאה.

August 5, 2017